<h1>מרדכי סימן תרמ"ו — תרמ"ז</h1>
<h2>דף ג:</h2>
ואם נתערבה באלף כולן אסורות. מעשה בנישואין בצרפת שנתערבה תרנגולת נבילה עם שאר תרנגולות שחוטות. וצוה ר"ת להשליך אחת ולהתיר את האחרות דאמרינן בירושלמי (ערלה פ"ב ה"א) תרומה שנערבה בחולין צריך להעלות אחת מפני גזל השבט. ואע"ג דתרנגולת, דבר שבמנין ובריה, דבר חשוב ולא בטיל אפילו באלף. והביא ראיה מפרק גיד הנשה (חולין צט, ב, ק א) מגיד שנתערב עם הגידים וכן חתיכת נבילה שנתערבה עם חתיכות האחרות דפריך וליבטיל ברובא, ומשני, שאני חתיכה הראויה להתכבד לפני האורחים. ובריש פרק התערובות (זבחים עב, א) גבי חטאות המתות ושור הנסקל פריך וליבטיל ברובא. ומשני (שם עג א) בעלי חיים חשיבי ולא בטלי. אלמא אי לאו בעלי חיים, בטלי. ואותה תרנגולת נבילה אינה בריה כיון שאינה חיה, וגם אינה ראויה להתכבד לפני האורחים כמות שהיא עתה עם הנוצה. וכן כתב הר"ר יצחק לקמן. ועוד יש להביא ראיה מפ' בתרא דע"ז (עד א) דתנן אלו אסורין ואוסרין בכל שהוא, ומסיק בגמ' הרי אילו למעוטי מאי, למעוטי דבר שבמנין ולאו איסורי הנאה א"נ איסורי הנאה ולא דבר שבמנין אלמא בעינן תרתי דבר שבמנין ואיסורי הנאה. וה"ה בלא השלכה אחת לחוץ הוה לן לאוקמיה אדאורייתא ולימא חד בתרי בטיל. ועוד אמרי' פ' התערובות (זבחים עד א) טבעת של ע"ז שנתערבה במאה טבעות ונפלה אחת מהן לים הגדול הותרו כולן דאמרינן הך דנפלה דאיסורא נפלה וכ"ת דוקא נפלה אבל השליך לכתחילה לא, הא תנן פ' כל הצלמים (ע"ז מט ב) גבי אשירה שנתערבה באחרות כולן אסורות בהנאה. ר' אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח ואמר בגמ' הלכה כר' אליעזר. וכן נמי משמע התם כן דקא' שקיל ד' זוזי ושדי בנהרא, וכן נמצא באבי"ה בסימן שצ"ב דאפילו דבר שבמנין בטל ברוב ואין צריך להשליך אחת. וכן כתב הר' יצחק מקורבייל בספר המצוות שקיצר, דחתיכה הראויה להתכבד ר"ל כמות שהיא עתה. אך אם הבהמה עם הצמר או העוף עם הנוצה אין זה ראויה להתכבד. וכתב הר' פרץ ז"ל דבטלים אע"ג דלאחר מכאן מסירין הנוצה והעור מ"מ כיון דבתחלה כשנתערבו נתבטלו שוב אין חוזרין וניעורין. ומה"ט נמי שרי לבשל הכל יחד וכדפרי' לעיל פ' התערובות (זבחים עג ב) דפרי' אלא מעתה מגיסא הוא דאסורה. עיין לקמן פ' כל הזבחים.
גם מעשה בא לפני, על כרכשא אחת טריפה שנתערבה עם שאר כרכשות כשרות ומן הכשרות היו שם שנים עשר. והשבתי שהיא בטלה ברוב ואינה חתיכה הראויה להתכבד כדאיתא בנדרים (נד ב) ובפרק בתרא דמעילה (כ ב) גבי הנודר מן הבשר דאכיל להו לאו בר אינש, ואפילו אותם שאוכלים אותם אין זה רגילות כי אם על ידי מלוי. ובמין במינו קיימא לן דבטל ברוב. ובספר המצוות פסק דאין צריך לזרוק אחת מהן. ולא דמי לתרומה דהכל מערוב ביחד ואין יכול לאכול האיסור לבדו בלא תערובת חולין לכך אין צריך להסירה כי אם מפני גזל השבט. אך אם היו הכרכשות של הרבה בני אדם ודאי אין צריך להשליך אחת מהן כי יש לתלות שכל אחד לקח היתר.
